” Pour être heureux, soyez épicier, c’est tout… Strictement épicier ! Lard ! sucre ! macaroni ! c’est plus net, c’est plus honnête, le bonheur est là… ” Louis-Ferdinand Céline
Lard ! sucre ! macaroni !
31 Sunday Jan 2016
Posted in Uncategorized
Georges Perros : “Être seul, et l’accepter…”
29 Friday Jan 2016
Posted in Uncategorized
Tags
“C’est une erreur – plaisante à entretenir – de croire qu’on peut faire beaucoup de peine, engager la durée dans le chagrin, comme de croire qu’on peut faire beaucoup de plaisir à autrui. Il y a les sots, qui se suicident pour un bonjour négligé. Les indifférents, qui s’en moquent. Il y a surtout ce qui se passe, et ne peut se passer que dans la solitude, qui n’est rien d’autre que la crête suprême de la Pyramide homme ; dont nous sommes le dernier signe concret. Être seul, et l’accepter ; c’est assumer une harmonie indispensable et près de se rompre perpétuellement par un retrait, une défaillance durable.”
Implant
24 Sunday Jan 2016
Posted in Poetry, Uncategorized
Deception digs
where sprouts the singular.
Thought fallen into the heart
in vacant spirit penetrates you
where you think.
Shimon Bar Yoahi could be in no other place
than this dark cave
knocking, unheeded at closed gates
for the sake of transparence.
Lo yikaret is a promise made to broken men
And it is true we must cut-off the path to miss
clarity in the sense of silence.
Today, you can enter any building
you can look from any window
and yet much can’t be explained.
What is Petre Tutea for in destitute time?
What lies beneath the surface?
Beneath tv screens?
Self-fulfilling prophecy
is the gate through which
we all must at some time pass.
S.M
The Library at Night by Robert Lepage
07 Thursday Jan 2016
Posted in Exhibitions I saw, Uncategorized
Tags
Today, I saw a fascinating exhibition “The Library at Night” at the BanQ, directed by Robert Lepage. It is a 360° virtual exploration of 10 of the world’s most fascinating libraries. It was designed by the Ex Machina production company. Inspired by the essay of Alberto Manguel, the exhibition explores the philosophical architecture and social foundations on which all libraries rest.
Upton entering the exhibition, we step into a recreation of Manguel’s own library. Then we move to an immersive fores landscape that provides a sharp contrast to the rigorous order usually associated with temples of knowlege. Visitors then don headstes using 360° video immersion technology that take us from Sarajevo’s National Library to Mexico City’s Megabibliotheca, the stunning digital age Biblioteca Vasconcelos and from legendray city of Alexandira to the bottom of the sea aboard Captain’s Nemo Nautilus.
It was a wonderful Journey.
The first to remember Benjamin MiTudelo
04 Monday Jan 2016
Posted in Lighthouse, Poetry
The storm is over. Must be something in the air
A metaphor to keep me silent
Those small snowflakes that are hanging down
Swell likely to drop the iron
Down the river, in our hiding-place
We still not ready for archeology
What I became move us away
From prophesies and from sounds of History
Away from iron windows and flags
The first to remember Benjamin MiTudelo in Sicily
Will still hear the bloody distant milk away.
14 Monday Dec 2015
Posted in Poetry, Uncategorized
Tags
I did not smell the apple
behind Proust Madeleine
But your scent yes
a scent of cinnamon
My kippur shall be without apples
And without smell
Dives have no odor
Nothing with the clarity of something
08 Tuesday Dec 2015
Posted in Uncategorized
who may tell the tale
of the old man?
weigh absence in a scale?
mete want with a span?
the sum assess
of the world’s woes?
nothingness
in words enclose?
Watt will not
abate one jot
but of what
of the coming to
of the being at
of the going from
Knott’s habitat
of the long way
of the short stay
of the going back home
the way he had come
of the empty heart
of the empty hands
of the dim mind wayfaring
through barren lands
of a flame with dark winds
hedged about
going out
gone out
of the empty heart
of the empty hands
of the dark mind stumbling
through barren lands
that is of what
Watt will not
abate one jot
מונלוג “נרות שבת” – חנוך לוין “
29 Sunday Nov 2015
Posted in Hanoch Levin, חנוך לוין, Uncategorized
Tags
בזמן האחרון, השד יודע, תוקפים אותי מין כיסופים כאלה. געגועים לבית אבא שהיה ואיננו עוד. כשאני עובר ליד בית-כנסת נעשה לי פתאום חם בבטן. ורך. כאילו התחלק לי נטף שומן בוֵשֶט. ואפילו דמעונת מתוקה-חמצמצה בקצה העין. ואני גם מתחיל לשאול את עצמי כל מיני שאלות, כמו… מי ברא את העולם. ואיך נברא. ומה קורה לנשמה לאחר המוות. ומותר האדם מן הבהמה. והגורל היהודי. כל השאלות האלה שלמדע אין אף פעם תשובות עליהן, רק שאלות. שאלות, שאלות, שאלות. לשאול הם יודעים, הסקרנים הקטנים. החטטנים. נברנים. קנטרנים. פקפקנים וספקנים. הסמנים. שמאלנים. אמנים. חריינים. זונות. הוֹמוֹאים. פֶּדֶרַסטים. סיסים. פרסים. ערבים. חזירים. מאניאקים. חריאתים. חארות. ג’וֹרוֹת. עַרְסים. פרסים. סיסים. אשפיסטים. פאשיסטים. קומוניסטים. סיפיליסטים. מאזוכיסטים. ניהיליסטים. זוּבּי. נוֹד. פּישא. קאקא. [כאילו קוצר את כולם בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
ואני, מה אני, יהודי פשוט וחם. רוצה אחת ולתמיד מענה לספקות המנקרים בי. רוצה קצת סדר בעולם. וניקיון. תמונת עולם פשוטה, יפה, מובנת: למעלה – אלוהים: למטה – יהודים: באמצע, בין שניהם – כיפה. כמו במגרש טניס, פה אתה, שם הוא, באמצע רשת. הכל מסודר, ברור, נקי, נקי, נקי. וטוהר, הכי חשוב – הטוהר. טהרת המשפחה. אשה יהודייה טהורה, זיווג יהודי טהור. אתה מסתכל בה בביישנות, במבט אלכסוני. היא משפילה עפעפיה ומסמיקה. גם אתה מסמיק. סומק יהודי. אתה פותח בביישנות טהורה את חגורת מכנסיך. היא מסירה בצניעות יהודית את החזייה שלה, מחליקה ביד ענוגה על שדיה הטהורים. כשהשביס עדיין לראשה היא משתרעת על המיטה הנקייה, מפשקת בביישנות את רגליה, מכניסה אצבע לפי ערוותה הכשרה ומדגדגת קצת. אתה מעיף מבט אלכסוני ומסמיק. גם האבר שלך מסמיק, מתחיל להתנועע לפנים כמו יהודי אדוק בתפילת שמונה-עשרה. אווירה של בית אבא. יהודי כל-כך. האבר שלך המלא, הגאה, עם הכיפה היהודית על הראש, מתחיל לטפטף נוזל יהודי שקוף וטהור. גם האשה כבר מטפטפת רוטב נפלא, חמים, כמו רוטב הדגים הממולאים של אמא בערב שבת. ואתה אומר ברכה, והיא עונה בצניעות אמן, ואז אתה קופץ עליה, הופך אותה, מכניס לה שְטְרוּנגוּל וקורע לה את הכּוּס של האמא של האמא שלה… [כאילו קוצר בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
כן, ילדים טהורים. צניעות. כשרות. אהבת ארץ ישראל. זיו השכינה. שבת. נרות שבת. אח, נרות שבת. התמונה הזאת, הצובטת את הלב: כל המשפחה סביב השולחן. פנים מפיקות זיו. על השולחן מפה לבנה, חלות מכוסות, נרות שבת דולקים. בחצר אחמד. אנחנו קוראים לו. הוא נכנס. “שבת שלום, אחמד”. “גוּט שאבּעס, אדון”. “בוא, בוא תתקרב, אחמד. אלה נרות שבת. ראית פעם נרות שבתי” שניים לופתים אותו מאחורה. אחד מושך את היד שלו קדימה, שם אצבע אחת שלו מעל להבת הנר. ריח בשר חרוך. האצבע משחירה. אחמד מזמר זמירות שבת. כולנו, כל המשפחה, כל הילדים, כל בני ישראל מצטרפים אליו. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה, אַתְּ שבת המלכה… [כאילו קוצר בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
כן, אלה הם הכיסופים לטוהר התוקפים אותי בזמן האחרון.
יהודה עמיחי -במקום שיר אהבה
29 Sunday Nov 2015
Posted in Amichai Yéhuda, Uncategorized
Tags
כמו שמ”לא-תבשל גדי בחלב אמו”,
עשו את כל החוקים הרבים של כשרות,
אבל הגדי שכוח, והחלב שכוח והאם שכוחה,
כך מ”אני אוהב אותך”
עשינו את כל חיינו יחדיו.
אבל אני לא שכחתי אותך
כפי שהיית אז.
Instead of love poem – Yehuda Amichai
29 Sunday Nov 2015
Posted in Amichai Yéhuda, Uncategorized
Tags
From “thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk”
they made the many lawas of Kashrut
but the kid is forgotten and the milk is forgotten and
the mother is forgotten.
In this way from “I love you”
we made all our life together.
But I’ve not forgotten you
as you were then.
Yehuda Amichai
Selbstwehr 
You must be logged in to post a comment.