Category Archives: Uncategorized

מונלוג “נרות שבת” – חנוך לוין “

29 Sunday Nov 2015

Posted by in Hanoch Levin, חנוך לוין, Uncategorized

≈ Leave a comment

Tags

,

בזמן האחרון, השד יודע, תוקפים אותי מין כיסופים כאלה. געגועים לבית אבא שהיה ואיננו עוד. כשאני עובר ליד בית-כנסת נעשה לי פתאום חם בבטן. ורך. כאילו התחלק לי נטף שומן בוֵשֶט. ואפילו דמעונת מתוקה-חמצמצה בקצה העין. ואני גם מתחיל לשאול את עצמי כל מיני שאלות, כמו… מי ברא את העולם. ואיך נברא. ומה קורה לנשמה לאחר המוות. ומותר האדם מן הבהמה. והגורל היהודי. כל השאלות האלה שלמדע אין אף פעם תשובות עליהן, רק שאלות. שאלות, שאלות, שאלות. לשאול הם יודעים, הסקרנים הקטנים. החטטנים. נברנים. קנטרנים. פקפקנים וספקנים. הסמנים. שמאלנים. אמנים. חריינים. זונות. הוֹמוֹאים. פֶּדֶרַסטים. סיסים. פרסים. ערבים. חזירים. מאניאקים. חריאתים. חארות. ג’וֹרוֹת. עַרְסים. פרסים. סיסים. אשפיסטים. פאשיסטים. קומוניסטים. סיפיליסטים. מאזוכיסטים. ניהיליסטים. זוּבּי. נוֹד. פּישא. קאקא. [כאילו קוצר את כולם בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!

ואני, מה אני, יהודי פשוט וחם. רוצה אחת ולתמיד מענה לספקות המנקרים בי. רוצה קצת סדר בעולם. וניקיון. תמונת עולם פשוטה, יפה, מובנת: למעלה – אלוהים: למטה – יהודים: באמצע, בין שניהם – כיפה. כמו במגרש טניס, פה אתה, שם הוא, באמצע רשת. הכל מסודר, ברור, נקי, נקי, נקי. וטוהר, הכי חשוב – הטוהר. טהרת המשפחה. אשה יהודייה טהורה, זיווג יהודי טהור. אתה מסתכל בה בביישנות, במבט אלכסוני. היא משפילה עפעפיה ומסמיקה. גם אתה מסמיק. סומק יהודי. אתה פותח בביישנות טהורה את חגורת מכנסיך. היא מסירה בצניעות יהודית את החזייה שלה, מחליקה ביד ענוגה על שדיה הטהורים. כשהשביס עדיין לראשה היא משתרעת על המיטה הנקייה, מפשקת בביישנות את רגליה, מכניסה אצבע לפי ערוותה הכשרה ומדגדגת קצת. אתה מעיף מבט אלכסוני ומסמיק. גם האבר שלך מסמיק, מתחיל להתנועע לפנים כמו יהודי אדוק בתפילת שמונה-עשרה. אווירה של בית אבא. יהודי כל-כך. האבר שלך המלא, הגאה, עם הכיפה היהודית על הראש, מתחיל לטפטף נוזל יהודי שקוף וטהור. גם האשה כבר מטפטפת רוטב נפלא, חמים, כמו רוטב הדגים הממולאים של אמא בערב שבת. ואתה אומר ברכה, והיא עונה בצניעות אמן, ואז אתה קופץ עליה, הופך אותה, מכניס לה שְטְרוּנגוּל וקורע לה את הכּוּס של האמא של האמא שלה… [כאילו קוצר בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!

כן, ילדים טהורים. צניעות. כשרות. אהבת ארץ ישראל. זיו השכינה. שבת. נרות שבת. אח, נרות שבת. התמונה הזאת, הצובטת את הלב: כל המשפחה סביב השולחן. פנים מפיקות זיו. על השולחן מפה לבנה, חלות מכוסות, נרות שבת דולקים. בחצר אחמד. אנחנו קוראים לו. הוא נכנס. “שבת שלום, אחמד”. “גוּט שאבּעס, אדון”. “בוא, בוא תתקרב, אחמד. אלה נרות שבת. ראית פעם נרות שבתי” שניים לופתים אותו מאחורה. אחד מושך את היד שלו קדימה, שם אצבע אחת שלו מעל להבת הנר. ריח בשר חרוך. האצבע משחירה. אחמד מזמר זמירות שבת. כולנו, כל המשפחה, כל הילדים, כל בני ישראל מצטרפים אליו. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה, אַתְּ שבת המלכה… [כאילו קוצר בתת-מקלע] קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!

כן, אלה הם הכיסופים לטוהר התוקפים אותי בזמן האחרון.
 

 

 

יהודה עמיחי -במקום שיר אהבה

29 Sunday Nov 2015

Posted by in Amichai Yéhuda, Uncategorized

≈ Leave a comment

Tags

כמו שמ”לא-תבשל גדי בחלב אמו”,

עשו את כל החוקים הרבים של כשרות,

אבל הגדי שכוח, והחלב שכוח והאם שכוחה,

 

כך מ”אני אוהב אותך”

עשינו את כל חיינו יחדיו.

אבל אני לא שכחתי אותך

כפי שהיית אז.

 

 

Instead of love poem – Yehuda Amichai

29 Sunday Nov 2015

Posted by in Amichai Yéhuda, Uncategorized

≈ 1 Comment

Tags

,

From “thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk”

they made the many lawas of Kashrut

but the kid is forgotten and the milk is forgotten and

the mother is forgotten.

 

In this way from “I love you”

we made all our life together.

But I’ve not forgotten you

as you were then.

Yehuda Amichai

 

Throw this land, one at the other, But the land always falls back to the land

25 Wednesday Nov 2015

Posted by in Amichai Yéhuda, Aviation, Uncategorized

≈ Leave a comment

Tags

okkkk

Hebrew writing and Arabic writing go from east to west,
Latin writing, from west to east.
Languages are like cats:
You must not stroke their hair the wrong way.
The clouds come from the sea, the hot wind from the desert,
The trees bend in the wind,
And stones fly from all four winds,
Into all four winds. They throw stones,
Throw this land, one at the other,
But the land always falls back to the land.
They throw the land, want to get rid of it.
Its stones, its soil, but you can’t get rid of it.
They throw stones, throw stones at me
In 1936, 1938, 1948, 1988,
Semites throw at Semites and anti-Semites at anti-Semites,
Evil men throw and just men throw,
Sinners throw and tempters throw,
Geologists throw and theologists throw,
Archaelogists throw and archhooligans throw,
Kidneys throw stones and gall bladders throw,
Head stones and forehead stones and the heart of a stone,
Stones shaped like a screaming mouth
And stones fitting your eyes
Like a pair of glasses,
The past throws stones at the future,
And all of them fall on the present.
Weeping stones and laughing gravel stones,
Even God in the Bible threw stones,
Even the Urim and Tumim were thrown
And got stuck in the beastplate of justice,
And Herod threw stones and what came out was a Temple.

Oh, the poem of stone sadness
Oh, the poem thrown on the stones
Oh, the poem of thrown stones.
Is there in this land
A stone that was never thrown
And never built and never overturned
And never uncovered and never discovered
And never screamed from a wall and never discarded by the builders
And never closed on top of a grave and never lay under lovers
And never turned into a cornerstone?

Please do not throw any more stones,
You are moving the land,
The holy, whole, open land,
You are moving it to the sea
And the sea doesn’t want it
The sea says, not in me.

Please throw little stones,
Throw snail fossils, throw gravel,
Justice or injustice from the quarries of Migdal Tsedek,
Throw soft stones, throw sweet clods,
Throw limestone, throw clay,
Throw sand of the seashore,
Throw dust of the desert, throw rust,
Throw soil, throw wind,
Throw air, throw nothing
Until your hands are weary
And the war is weary
And even peace will be weary and will be.

Yehuda Amichai

 

“To get caught in the wheels. Of the “Had Gadya” machine”

25 Wednesday Nov 2015

Posted by in Amichai Yéhuda, Aviation, Uncategorized

≈ Leave a comment

Tags

10407337_751061191657768_6117892753602970748_n

An Arab shepherd is searching for his goat on Mount Zion
And on the opposite hill I am searching for my little boy.
An Arab shepherd and a Jewish father
Both in their temporary failure.
Our two voices met above
The Sultan’s Pool in the valley between us.
Neither of us wants the boy or the goat
To get caught in the wheels
Of the “Had Gadya” machine.

Afterward we found them among the bushes,
And our voices came back inside us
Laughing and crying.

Searching for a goat or for a child has always been
The beginning of a new religion in these mountains.

 Amichai Yéhuda.

Flying the Waco UPF-7

24 Tuesday Nov 2015

Posted by in Aviation, Uncategorized

≈ 1 Comment

Tags

969047_10200233922077862_130629055_n

The Waco UPF-7 is an unusual airplane. This is not due to any outstanding technical features but to timing. A relatively obsolete design, it was built in quantity at a time when the open cockpit biplane trainer for civilian use was virtually extinct.

Even then, it slipped into service unnoticed since it had no significant new features to arouse the interest of the contemporary aviation press.

Production of commercial biplane trainers virtually ended in Depression years of the early 1930s, and new low-powered monoplanes rapidly took their place in the schools and in private aviation. Only the Army and Navy were principal customers for biplane trainers in succeeding years. While Waco did not have a share of this market, it was one of the few firms that continued to supply open cockpit biplanes to private owners of the mid-1930s, a group comprising what could be considered a custom trade. Yet the UPF-7, introduced in the late twilight of the biplane era, was built in greater quantity than any single Waco model that preceded it. Approximately 600 came out of the Troy, Ohio factory between 1937 and 1942.

upf73vb

Today there are more than 150 registered and I flew one on them in 2013. The smell of the exaust, the wind blowing on my face and the sound of the engine whirling, reminded me the good days when instruments were not digital.

1013216_10200233918397770_457506975_n

1001360_10200233919997810_2137557229_n

photo

946305_10200233919557799_1110673551_nphoto

 

Flying a Fleet Canuck in Northen Ontario

24 Tuesday Nov 2015

Posted by in Aviation, Uncategorized

≈ Leave a comment

Tags

,

c3

Fleet Canuck is part of the Canadian aviation heritage. Most Canadian flight students in the 50s & 60s would have had the opportunity to do their PPL in one. It was designed and built by J.O. Noury of Stoney Creek to train pilots for WWII.

fleet canuck

After building three examples, sales were unfortunately not forthcoming and with the outbreak of WWII, Noury ended up selling his design to the Fleet Aircraft Company in Fort Erie. Production on the Fleet Model 80 Canuck lasted until 1947 with 225 being built.  Noury went on to become an important designer at Noorduyn Aircraft Ltd of Montreal, Quebec, the company that designed and built the famous Norseman bush plane.

The original aircraft in these markings was piloted by Hubert M. Pasmore, father of our founder; Godfrey Pasmore.

The Canuck was exactly what was required for inexpensive flight training in Canada, very sturdy, inexpensive fabric and tube construction with an enclosed cockpit and two-place, side-by-side seating with stick and rudder flight controls on each side, power controls in the centre of the panel, but brakes only on the pilot’s side.  The original Canuck was not very powerful, but it was approved for some aerobatics!

c4

In my experience, it is aerobatic, although usually I just keep it flying straight and level.

c1

c2

The aircraf was recently put in Owner maintenance to allow for a tail hook installation and oil cooler. Professionally maintained. Hangared.

 

To high places by narrow roads with Federico Fellini, 8 1/2 –

18 Wednesday Nov 2015

Posted by in Uncategorized

≈ 9 Comments

Tags

, ,

“Once you’ve negated everything and done away completely with all forms of existence, who can you turn to, laughing or crying, if not your own self ? Once you have witnessed the fall of the entire world, there is nothing left but for you to fall too.”

Cioran – On the Heights of Despair

Le naufrage du langage

26 Monday Oct 2015

Posted by in Uncategorized

≈ Leave a comment

Le réseau est un ragout d’orgueil et de vanités, de mains, d’oreilles, de voix dont je ne peux dire si ils me rapprochent ou m’éloignent de ce que je suis. J’ai beau chercher l’œil par-dessus l’épaule je ne le trouve pas, car dire est souvent un concert d’ombres ou leurs figures tues seules sont vraies, seul le silence peut contenir une connaissance profonde des choses comme l’essence d’une personne se trouve dans sa dimension non révélée.
De ce vacarme ou je ne discerne plus rien, les voix qui mériteraient vraiment d’être entendues sont devenues une pièce de plus dans l’engrenage de la masse anonyme, écrasé par le force du réseau.
Pendant longtemps j’ai voué une grande fascination pour la lettre aleph, tant qu’il est silencieux, comme la vraie connaissance n’est pas sonore, elle est intangible, ineffable.
Si le Midrash a bien une fonction c’est celle de compenser les silences dans le récit de la Torah, il comble par exemple les 75 ans de la vie d’Avraham, le discours entre Cain et Abel, les silences dans la Paracha Noah…. Etc, il nous submerge sous des océans de papiers. Le texte devient ainsi une sorte de labyrinthe, un plais secret aux portes fermées qu’il faut explorer. Aujourd’hui je le trouve inutile, le silence aurait largement suffit.

La nudité de Laprostituta pudica

26 Monday Oct 2015

Posted by in Uncategorized

≈ Leave a comment

12027733_10204881343500493_6280701296146824423_n

La nudité de Laprostituta pudica :
L’homme a souvent honte de dévoiler sa nudité intérieure et lui préfère un masque poreux, défectueux et un visage saboté par la pudeur. Il se sert alors du langage pour se couvrir comme la peau épargne la vue de nos tripes et l’essence intérieure qui fait une figure de son ombre ne peut plus être vue.
Ainsi écrit Carl Gustave Jung sur la symbolique du serpent dans le fameux livre rouge:

«Je me suis uni avec lui (le serpent) et je ne l’ai pas outrepassé. J’ai pris part à l’humiliation et à la subjugation, j’ai pris la nature du serpent. Si je n’étais pas devenu comme lui, le mal m’aurait soumis comme il a astucieusement déçu Faust … J’ai alors construit une solide structure (peau) et j’ai gagné en stabilité. Le immoral en moi est sauvé ’’.

Il est très intéressant de noter qu’en hébreu les mots être nu et être rusé ont la même racine :
Dans Genèse 3.1 (le serpent était le plus rusé des animaux) עָרוּם » =Arum et un peu plus loin Berechit 2.25 (et ils étaient nus) עֲרוּמִּים =Arumim.

On pourrait ainsi déduire que ce qui relie la nudité à la ruse c’est le langage. Une parole rusée (destructrice) a le pourvoir de perforer l’épaisse paroi qui tapisse l’homme. S’il ne fait pas attention aux charnières qui peuvent dévoiler son intériorité, il se met aux devants d’une grande déception. Le langage a cette double potentialité de couvrir et de dévoiler l’essence.